בעיית הדיג שמדירה שינה מעיניהם של דייגי ישראל, אמורה להדיר שינה מעיני כל אחד מאיתנו.

שפל כה חמור בכמות הדגה לא זכור לדייגי ישראל מאז ומעולם. כמות הדגים בחופי ישראל הולכת ומתמעטת משנה לשנה עד כדי סכנה, מיני אוכלוסיות של דגים רבים נעלמים ומתחילה להישאל השאלה-האם המערכת האקולוגית הימית בישראל עומדת לקרוס? בעיית דיג יתר אופיינית למעשה בכל העולם ומדללת את האוקיינוסים. ההערכות מדברות שתוך חמישים שנה, תהיה קריסה שממנה אוכלוסיית הדגים לא תוכל להתאושש. גדיעת ענף המזון החשוב והגדול ביותר של האנושות עומד היום על הפרק.

המצב בישראל
בתחילת שנות התשעים הגיע "שלל" הדיג בישראל לפחות ממחצית ה"שלל" מאשר בתחילת שנות השמונים. ירידה זו מדגימה את קצב הדילול המהיר של אוכלוסיות הדגים כתוצאה מהיקף הדיג. בשנים האחרונות, מואץ התהליך ובכל שנה נמדדת ירידה של עד 20% בשלל הדיג החופי של ישראל. על פי נתונים עדכניים, שמצויים בידי מדענים ובאגף הדיג במשרד החקלאות: הדגה במזרח הים התיכון הולכת ומצטמקת, עקב דיג יתר וזיהום. לכך מצטרף איום נוסף, שמשנה את הרכב עולם החי באזור. בשנים האחרונות הופיעו בים מול חופי ישראל מינים פולשים, הדוחקים את המינים המקומיים ומתחרים בהם על מזון ועל מרחב מחיה.

דיג יתר
בעשורים האחרונים, ספינות דיג הפכו מעסק משפחתי קטן למפלצות דיג טורפות. תאגידי ענק שפיתחו ציים של ספינות דיג ענקיות הפועלות 24 שעות ביממה, השתלטו על הענף. כיום ספינות דיג מודרניות הן למעשה מפעלי דגים צפים עם מחסני קירור ופסי ייצור אוטומטיים האוספים לקירבם שלל עצום של דיג מכל הבא ליד.

בישראל פועלות כ-30 ספינות מכמורתנים עצומות, שאחראיות לדיג של 40% מכלל הדגה. המכמורתנים גוררים על קרקעית הים רשת ענקית בעלת לוע עצום, שבתחתיתה ווי ברזל כבדים. הרשת בולעת ודוחסת לתוכה את כל מה שנקרה בדרכה ואחת למספר שעות היא מועלית ומרוקנת. בתוכה נוצרת עיסת דגים מתים שלעיתים 90% מתוכה הוא שלל לוואי, שאיננו מסחרי ונזרק בחזרה לים.
המכמורתן גורף עימו את כל מה שנמצא על הקרקעית, בין השאר אלמוגים, ספוגים, חבצלות ים, קיפודים וגם דגיגים צעירים וביצי דגים, שאינם ראויים לאכילה, לכידתם מביאה לדילול של הדור הבא של הדגים. בתי הגידול של הדגיגים הצעירים נהרסים ואוכלוסיות שלמות קורסות. השטח נחרש שוב ושוב ולא מספיק להשתקם בקצב של הדייג. גם הדולפינים סובלים. אוכלוסיית הדולפין המצוי בישראל מונה בין 200 ל-300 דולפינים בלבד. אחוז גבוה מהדולפינים שלחופי הארץ מאוד רזים ורוב הזמן הם עסוקים בחיפוש אחר מזון. הידללות הדיג משפיעה על יכולת הישרדותם. פעמים רבות הם גם מוצאים את מותם כתוצאה מלכידה בלתי מכוונת ברשתות או בכבלים של המכמורתנים.

הפולשים
פרופ' מנחם גורן מאוניברסיטת תל אביב ופרופ' בלה גליל מהמכון לחקר ימים ואגמים במחקר, עוסקים כיום במחקר על כמות הדגה בחופי ישראל ועל הרכבה. כאשר בדקו אילו דגים נלכדים ברשתות, התברר שבמקרים רבים מדובר במינים פולשים, שהגיעו מים סוף אל הים התיכון דרך תעלת סואץ. כשליש מהמינים שעלו ברשתות הם פולשים. המינים הפולשים כבר הפכו לרוב מכריע: הם מהווים כ-90% מהשלל. מינים פולשים שנצפו לראשונה רק לפני שנים ספורות כבר מהווים חלק משמעותי מהדגה הנתפסת. הפולשים דוחקים מינים מקומיים, מתחרים בהם על מזון וחלקם אף עלולים לסכן בני אדם באופן ממשי. התוצאה היא שינוי בשרשרת המזון, שמאפשר את כניסתם של מינים זרים. מינים אלו מסתגלים לתנאים החדשים ומחריפים את הבעיה, מכיוון שהם טורפים ביצים ומזון של מינים מקומיים ודוחקים אותם ממקורות מזון. לטענתם - התוצאה הסופית היא שיכולת ההתחדשות וההתרבות של המינים המקומיים (הלוקוס, הברבוניות, הטונה, המוסר ועוד) נפגעת. יש גם פגיעה קשה בקיפודי ים, למשל, שהם בעלי חיים חשובים ביותר, שכן הם מסננים את החול בים ומאפשרים מחזור של חומרי דשן.
הסכנה היא שהירידה המתמשכת בכמויות הדגה תגרור הרס של המערכת האקולוגית כולה. בעבר לא ידעו עד כמה המערכת האקולוגית שבירה ופגיעה. היום יודעים שפגיעה בבתי הגידול יוצרת נזק בלתי הפיך ולמקום חודרות בקלות יחסית, אוכלוסיות חדשות, דוגמת המדוזות.

מה קורה בכינרת
היקף הדיג בכינרת, גבוה בהרבה מקצב ההתרבות של הדגים בה. מינים מסוימים הלכו והידלדלו במהירות. מדי שנה מוסיף לכינרת האגף לדיג במשרד החקלאות כ-3.5 מיליון דגיגי אמנון, כ-200 אלף דגיגי כסיף וכמיליון דגיגי קיפון. דגים אלה סובלים מחוסר התאמתם לתנאי הארץ; מדי חורף מתגלים המוני דגים מתים בכינרת, כשעל גופם פטריות, וכשהזימים וחלל הפה שלהם פגועים. תופעות אלה הן תוצאה ישירה של טמפרטורות נמוכות, שדגים ממוצא אפריקאי לא מסוגלים להתמודד עמן. דייגי הכינרת לא זוכרים שפל כה גדול בכמות הדגה ההולכת ומתדלדלת ויש הטוענים בציניות כי הכנרת תהיה בקרוב נטולת חיים כמו ים המלח.

ישראל מול טורקיה
פרופ' גורן ופרופ' גליל ערכו השוואה בין ישראל לטורקיה,שלהן תנאים סביבתיים דומים. ממצאיהם מעידים על המצב החמור של עולם החי הימי מול חופי ישראל: שלל הדיג בישראל קטן בשיעור של פי שישה לעומת מה שנתפס בטורקיה. המשקל הממוצע של דג בחופי ישראל הוא 12 גרם, לעומת 60 גרם ולפעמים 115 גרם בטורקיה. כ-80% מבין 60 אלף דגים שנלכדו באזור נמל אשדוד היו מתחת לגודל הטיפוסי של דג מאכל (100 גרם).

ישראל - נתוני צריכת דגים
¤ הישראלי אוכל במהלך חיו בממוצע כ-2,000 דגים.
¤ הדיג מהווה 18% מתעשיית הדגים בישראל.
¤ כ-150 מיליון דגים מומתים מדי שנה עבור צרכני הדגים בישראל. הדגים בישראל נידוגים בים, בנחלים ובאגמים או מגודלים בבריכות דגים או בכלובים בים.
¤ בריכות דגים מהוות כ-75% מתעשיית הדגים בישראל. הדגים הנפוצים ביותר בבריכות הדגים הם האמנון והקרפיון.
¤ דגי הלוקוס, הטונה, המוסר והברבונייה נמצאים כיום בסכנת הכחדה בישראל.

מה קורה בעולם
שלושה מיליארד מתוך שישה מיליארד פיות רעבים מתגוררים לאורך חופי הימים והאוקיינוסים ותזונת רבים אחרים תלויה ישירות בחלבונים המגיעים מהדגה. הממצאים והנתונים המגיעים מרחבי העולם רק מבשרים רעות עבור הדייגים והצרכנים: מכוני מחקר ודייגים מכל הימים והאוקיינוסים מדווחים על שלל שהולך ומתמעט. מאות זני דגים בסכנת הכחדה בגלל זיהום, שינויי אקלים ותעשיית דיג שממשיכה לפעול במרץ בשיטות שחלקן זורע הרס רב. במספר מקומות חלו פגיעות בלתי הפיכות. ההערכות הן, שתוך חמישים שנה תהיה קריסה שלאחריה אוכלוסיית הדגים לא תוכל להתאושש עוד. מחקר מדעי שהתפרסם החודש בשיתוף פעולה עם ארגון השימור העולמי העלה כי יותר משליש מהמינים של דגי מים מתוקים באירופה ניצבים בפני סכנת הכחדה עקב ריבוי הדיג, הזיהום והסכרים הגדולים שמביאים להתייבשות הנהרות. על פי המחקר כ-522 המינים של דגי המים המתוקים שחיים ביבשת נמצאים תחת איום הגבוה בהרבה, מציפורים או מיונקים. ויליאם דרנוול, אחד מבכירי הארגון הזהיר: " 200 מינים באירופה ניצבים בפני סכנה גבוהה של הכחדה. אנו מוכרחים לפעול עכשיו כדי למנוע טרגדיה". על פי המחקר, כתריסר מינים כבר נכחדו במהלך המאה האחרונה בשל תופעות הלוואי ההרסניות של הפיתוח התעשייתי. המדען הימי סטיב פלומבי מאוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה טוען: "אם לא נשנה את הדרך שבה אנו מנהלים את כל המינים של האוקיאנוס ביחד כמערכת אקולוגית פעילה זו תהיה המאה האחרונה שבה נוכל ליהנות ממאכלי ים פראיים.

ההשלכות המסוכנות
בשנים האחרונות רוב המדענים (לא רק אלה הפועלים למען הסביבה) מסכימים שציי הדיג באוקיינוסים והימים פשוט גדולים מדי לנוכח מידת ההרס וכמות הדגים: לפי ההערכה האחרונה-כדי להשביע את רעבונם של צידי הדגים נדרשים עוד 9 אוקיינוסים כמו האטלנטי, כלומר פי שלוש! מחקר שפורסם בשנה שעברה קבע שתוך 50 שנה לא תהייה שום סיבה להחזיק ציוד דיג - כי במים לא יחיה שום דבר. "הדרך שבה אנו משתמשים באוקיאנוסים היא שאנחנו מעריכים שתמיד יהיה מין אחר שניתן יהיה לנצל לאחר שנכחיד את המין הנוכחי", אומר החוקר בוריס וורם מאוניברסיטת דלהוסי מקנדה. "יש מספר מוגבל של דגים וחיסלנו כשליש ממנו ואנו עומדים לצרוך גם את השאר" אמר וורם בראיון לאתר הבי.בי.סי.
במחקר המינים השתתפו מדענים ממוסדות רבים מאירופה ומיבשות אמריקה, שאספו ארבע סדרות שונות של נתונים. הם בדקו את רשומות הדיג והללו סיפקו נתונים על הירידה בדגה: בשנת 2003, 29% מהדיג בים הפתוח הגיע למצב של קריסה, כאשר כל השלל היה נמוך בעשרה אחוז מהשלל שהוגדר נורמאלי. ספינות גדולות יותר, רשתות טובות יותר, וטכנולוגיה חדשה למעקב אחר תנועת הדגים לא הביאו את התמורה הנוספת בכמות הדגים. למעשה, נרשמה ירידה של 13% בכמות הדגים שנדוגה. נתונים היסטוריים שנאספו מאזורי החוף של צפון אמריקה, אירופה ואוסטרליה, מראות אף הן מגמת ירידה בשלל הדיג, ביחד עם ירידה במגוון הביולוגי של המינים, לא רק של דגים אלא גם במינים נוספים של יצורים ימיים העולים על צלחתו של האדם. אזורים שבהם פוחת המגוון הביולוגי גם מועדים לסגירת חופים לדיג ולרחצה, פריחת אצות, ושיטפונות חופים.

כולם תלויים בכולם או הכחדה
מה שמאפיין את המערכת האקולוגית ומה שעושה אותה למעניינת, למסובכת וגם כל כך קשה להבנה זוהי המורכבות שלה. אנחנו יכולים להבין בקלות שכמעט כל אורגאניזם מושפע על-ידי מספר גדול של אורגאניזמים אחרים ברמות שונות ובשלבים שונים של מחזור-החיים. מחזור-החיים של דג כולל שלב של הטלת הביצים, והתנאים הדרושים להטלת הביצים הם תנאים מיוחדים ושונים. אם לא ישררו התנאים המתאימים להטלת הביצים, לא תוכל אוכלוסיית הדגים להמשיך להתקיים. הוא הדין במקרה שיופיע טורף או טפיל התוקף את הדגים בשלב מסוים כלשהו במחזור-החיים שלהם, שאז האוכלוסייה כולה עלולה להיכחד ולהישמד. אספקת המזון לדגים גם היא עניין מסובך. מזונם של הדגים עשוי להיות, למשל, חיות קטנות המצויות במים. החיות הקטנות הללו עצמן מתפרנסות, אולי, מאצות חד-תאיות. כמות האצות החד-תאיות עצמה תלויה בגורמי סביבה מגבילים, כמו מינרלים מזינים במים, עוצמת אור וכיוצא באלה וכל הגורמים הללו קשורים זה בזה באורח מסובך מאוד.

מהם הפתרונות
במאמר שפורסם בכתב העת סיינס, מגלה צוות חוקרים בינלאומי כי הירידה בדגה קשורה גם באובדן המגוון הביולוגי בים. ואולם הגנה על אזורים מסוימים בים עשויה לשמר לפחות את כמות הדגה הקיימת. מניסויים שנערכו באזורים שבהם נאסר הדיג או הוגבל מאוד, הוכח כי ההגנה מחזירה את המגוון הביולוגי לאזור, ומשקמת את אוכלוסיית הדגים שמגיעים אליו מבחוץ. לדברי קארל גוסטאף לונדין, מנהל תוכנית הימים הגלובלית של ה-IUCN - ארגון השימור העולמי "היתרונות של אזורי הגנה ימיים היו ברורים ביותר בכמה מהמקרים. אין ספק כי אזורים מוגנים מובילים להרבה יותר דגים ולדגים דגולים יותר והם פגיעים פחות, ואולם חייב גם להיות ניהול טוב של הפארקים הימיים ושל הדיג. ברור כי אסור שהדיג יזיק למערכת האקולוגית, וזריקת רשתות עד הקרקעית היא דוגמה מצוינת למשהו שפוגע במערכת האקולוגית. התפיסה של הגנה על מלאי הדגים באמצעות הרחבת המגוון הביולוגי היא צעד הגיוני, זה פשוט מאוד, חייבים להגן על המגוון הביולוגיה והדבר ישתלם אפילו כספית בזכות הגדלת כמויות הדיג".

הגנת הדגים דורשת מהפוליטיקאים שיפעלו לפי ייעוץ מדעי – משהו שלדברי בוריס וורם חסר באירופה, מקום שבו הפוליטיקאים התעלמו מהדרישה לעצור את דיג הבקלה בים הצפוני שנה אחרי שנה. ללא איסור דיג, חוששים המדענים כי הקוד בים הצפוני ילך בעקבות הקוד של מזרח קנדה - לחיסול כולל. "אני נדהם, מדובר במשהו לא רציונאלי לחלוטין" הוסיף וורם.

המדענים מביעים דאגה אבל שום דבר לא זז ומה שקרה בקנדה צריך להיות אות אזהרה, משום שברגע שהמערכת מתמוטטת היא כבר לא חוזרת לקדמותה. גם פרופ' גורן ופרופ' גליל טוענים כי יש צורך דחוף בנקיטת צעדים מיידיים ובראשם הטלת הגבלות חמורות על היקף הדיג באמצעות איסור על הדיג בחלק מאזורי הים התיכון. לטענתם צריך לנהל את ענף הדיג על בסיס ידע מדעי, כולל איסור על דיג, שכבר קיים במדינות רבות.

חלק גדול מהדגים שנצרכים בישראל מיובאים ולכן ניתן לעשות הפסקה לטובת רבייה של דגים שונים ומכך ייהנו גם הדייגים. כיום פחות מחצי אחוז ממימי ישראל מוגדרים כשמורת טבע. הפתרון היחיד לסכנה הוא יצירת ממשק שיאפשר להמשיך לדוג דגים בצורה שלא תפגע במערכת האקולוגית הטבעית תוך הגדלת השטחים המוכרזים כשמורות טבע תת-ימיות, לשם תיאסר כניסת מכמורתנים ושם יחולו הגבלות על צורות ואופני הדיג, שיאפשרו לאוכלוסיות להתרבות ולהתאושש.

פעילות אגף הדיג
אחד הצעדים שנקט אגף הדיג במשרד החקלאות כדי להתמודד עם המצב, הוא הפסקה של הנפקת רישיונות דיג חדשים. עם זאת, מדענים אומרים שהאגף לא יישם עד כה תוכנית לניהול הדגה, הכוללת מניעת דיג בחלק מהאזורים. אגף הדיג הכריז על תוכנית חדשה לניהול הענף, הכוללת צמצום של צי הדיג הקיים בכ-50%. לפי התוכנית, האגף ישלם לדייגים בתמורה להפיכתן לגרוטאות. לפי סעיף אחר בתוכנית אזורים מסוימים בים ייסגרו לדיג כדי לאפשר התאוששות של הדגה. באגף מתכוונים לעודד דייגים לדוג באזורים עמוקים יותר, שבהם יש יותר דגה, ולעשות שימוש ברשתות מילוט המאפשרות בריחה של דגים קטנים מדי למאכל אך מימוש התוכנית תלוי במידה רבה בהסכמת משרד האוצר להעברת תקציב, הסכמה שטרם הושגה. מספר הפקחים של האגף מצומצם ולמרות כל הרצון הטוב, קשה יהיה להם לממש את רצונם.

מדובר בסדרה של פעולות שוליות שחלקן התחיל לנוכח המודעות הגוברת לבעיה: צמצום מכסות דיג, יותר פיקוח, רישום של דייגים סוררים והעברת תלונות.

מתוך: מגזין עדן לאיכות חיים